החיפוש שלנו נועד למצוא אהבה ולא גבר או אישה. ההוכחה היא שגבר נוטש את אשתו (או אישה את בעלה) כי מצא אהבה במקום אחר, אצל אישה אחרת. אז זו לא הייתה האישה שחיפש, אלא אהבה. ואם עדיין לא מצא אותה באישה הזו, הוא ילך לחפש עוד אחת ועוד אחת… האהבה היא שקובעת, אהבה, לא האישה ולא הגבר, אחרת לא היו נפרדים לעולם. ונניח שמצאנו אהבה במישור גבוה יותר, לא נחפש עוד כי אנו כבר אוחזים בה. כשאנחנו לא מוצאים אותה, אז אנחנו מחפשים אותה אצל נשים או גברים.
למעשה, אהבה קיימת בכל מקום ביקום. מדובר ביסוד, באנרגיה שמתפשטת בכל רחבי הקוסמוס ושבני האדם עדיין לא מוכנים לקבל דרך עורם, עיניהם, אוזניהם ומוחם. די שמצאו אותה רק בפינות מסויימות בגופם של הגבר והאישה שם היא מצטברת. הם מחפשים אותה שם כדי ליהנות איכשהו מכמה פירורים בלי לדעת שהיא פזורה בשפע ביקום.
האהבה נמצאת בכל מקום, אחיי ואחיותיי היקרים, וגיליתי זאת הודות לצמח אחד, כפי שאמרתי לכם, אני לומד מהאבנים, מהצמחים, מהחרקים, מהציפורים… יום אחד, בנִיס, ראיתי צמח תלוי באוויר, כשהוא ניזון לשם מחייתו מיסודות באוויר, הצמח לא נאלץ לטמון את שורשיו באדמה. התבוננתי בו ארוכות והוא אמר לי, "כל עוד הצלחתי למצוא את היסוד החיוני לי – האהבה שלי – באוויר, לשם מה לטחוב את עצמי באדמה כמו חבריי? אני גיליתי את הסוד, אני שואב הכול מהאוויר". זו דוגמא שפותחת אופקים ומוכיחה שכל מה שנחוץ לאדם, עשוי להימצא מעבר למישור הפיזי שם הוא בדרך כלל רגיל לחפש.
לעת עתה, שאנשים יחפשו היכן שהם רגילים. אך בעתיד האנשים יהיו בשלים יותר ויותר לאסוף באוויר את האהבה שמתפשטת בכל מקום כמו טל. מכיוון שבני האדם הם כמו צמחים, חלקם שואבים את החיוניות שלהם מאימא אדמה, אחרים, מהאוויר, ממימד המחשבה ועוד אחרים מהשמש, מהאל עצמו, כי אלוהים הוא אהבה. אבל, ניקח לדוגמא את הטל. מדובר במים שהתאדו ברחבי האטמוספרה ונראים לעין רק כשהם מופיעים בבוקר על הצמחים. לא כל הצמחים זוכים לטיפוח של גנן, ולכן, הטבע רצה לעזור להם על ידי פיזור של הטיפות היפות האלה שנועדו לשמר את הצמחייה בחיים מדי בוקר. כך, הטבע נטל על עצמו את תפקיד השקיית הצמחים, ובכל מקום על פני כדור הארץ, בבוקר, הוא שופך אגלי טל. מהם אגלי הטל אם לא סוג של אהבה מזוקקת? ומהן קרני השמש אם לא סוג של אהבה מוקרנת? אכן, האהבה כולה נמצאת בטבע.
וניקח לדוגמה את הנשימה. בני האדם עדיין לא יודעים לנשום דרך כל נקבוביות העור שלהם וזו הסיבה מדוע הנשימה שלהם עדיין לא מלאה, מיטבית. עם זאת, יש מורים ליוגה שהגיעו לדרגת נשימה דרך העור: כך הם קולטים את כל האנרגיות הדרושות, את כל החומרים החיוניים. וזה תרגיל שתוכלו לעשות עם הזריחה: להתרכז כדי לקלוט את קרני השמש דרך העור ולאחסן אותם במקלעת השמש. כך, לאחר חודשים ושנים, תרגישו איך נפתחים פיות קטנים, דלתות קטנות שכבר נמצאות שם והאדם עדיין לא למד להפעיל אותן. מאוחר יותר, כשיתחיל לנשום דרך העור, הוא עשוי אף להפחית את כמות האוכל והשתייה מכיוון שלמד לספוג מרכיבים עדינים יותר.
מדוע נחוצים לנו תמיד אישה או גבר כדי לחוש אהבה? מכאן נובעים המגבלות, האסונות, הקשיים, התלות. אהבה היא חיים, היא הכרחית לחלוטין. המקודשים עצמם אינם יכולים לחיות ללא אהבה, אך הם מחפשים אותה, מלקטים אותה ואוספים אותה בכל מקום כדי להפיץ אותה לכל עבר. הם שקועים ללא הרף באהבה: הם נושמים אהבה, הם אוכלים אהבה, הם מתבוננים באהבה, הם חושבים על אהבה בלי סוף. לכן, הם לא צריכים נשים. יש להם כבר אהבה, היא שם, מבעבעת, מתפרצת, היא ממלאת אותם, זה נפלא, האהבה מציפה אותם. אז למה לחפש במקום אחר? מדוע להרוס את אותן תחושות מלאות ולשים לעצמם גחלים על הראש? אני לא נגד אהבה, להיפך, אני רק אומר שצריך ללמוד לספוג אותה בכל מקום, אני מוצא אותה בכל מקום.
*קטע מתוך הספר אהבה ומיניות מאת אומרם מיכאל איבנהוב. מצרפתית: דורית דליות.
תגובות גולשים
ספר מעולה, קראתיו באנגלית תחילה. כל רעיון מעורר מחשבה ועומק. מדיטציה בהתבוננות. כתוב בקלילות כדי שגם ילדים יוכלו להבין. בשפה נוחה וזורמת. ממליץ קודם כל לכל בני משפחתי. תודה להוצאת חדקרן ולמקימיה. נפלא
אהבה בכל מקום..נכון
אני כרגע מתמודד עם היקשרות לבחור שהכרתי אבל הוא גר אי שם בחוף המערבי של ארהב.
הכרנו ב 9.6 בארץ. למרות שאני יודע שכעת הסיכוי לפגוש אותו וגם לבסס את הקשר הם קלושים, אני מוצא את עצמי בוכה מגעגוע. זה הולך ופוחת. ז לא ממש אהבה כמו היקשרות.
איך יוצאים מזה?
תודה
עופר
שלום עופר,
אי היקשרות דורשת רמה גבוהה של תרגול, אתה יכול לנסות לתרגל את השיטה של OMM ובמיוחד את השלב השלישי של ניתוק – מרחק – נחישות.
מניסיון זה מאוד עוזר.
בהצלחה